לזרוק את העט

במקרים רבים במהלך השיעור (בד"כ בשיעורים הראשונים עם הסטודנט) אני מבקש מהסטודנט להניח את העט בשלב מסוים בשאלה. מספר שניות לאחר שהוא עשה זאת הוא פתאום הבין מה עליו לעשות.

העט עבורנו היא לא רק כלי כתיבה אלא כלי משמעותי בפתרון השאלה. כאשר אנו

כותבים אנחנו במין מצב של יצירה, עשיה – התקדמות, אך כאשר אנו פותרים שאלה לפעמים עלינו "לקחת צעד אחורה" – להיזכר בנתון, בהגדרה, בציור או בכל דבר אחר (במיוחד אם לא עבדנו בשיטת המ.ש.מ.ש.). הבעיה היא שכאשר העט ביד אנו מאוד רוצים להמשיך לכתוב ולא לעצור את שטף הכתיבה שרבים מאיתנו, משום מה, חושבים שהוא נכון ורלוונטי במהלך פתרון שאלה.

אמחיש בעזרת דוגמה:

חזי (שם בדוי), סטודנט למיקרו כלכלה ניסה לפתור תרגיל מתקדם בקורס המערב אלמנטים רבים מיחידות שונות. השאלה קשה אך חזי בטוח ביכולותיו וגם אני יודע שהוא יכול לעשות את זה. בשלב מסוים חזי נתקע.

"אני לא יודע מה לעשות" הוא אומר לי (באותו שלב אני רואה אותו מחזיק את העט, ביד ימין, ומשחק איתה ככה שהעט זזה במהירות מימין לשמאל). כאשר ביקשתי ממנו לשחרר את העט הוא הסתכל עלי במבט מעט מוזר, ולאחר מכן שחרר את העט. ביקשתי ממנו להסתכל שוב על הבעיה ולהסביר לי מה הקושי שלו, מה הוא חושב שהוא לא יודע. חזי התסכל על השאלה חשב מעט, גילה את מה שהיה צריך לגלות והמשיך הלאה.

מה שקרה כאן זה שכאשר חזי הוריד את העט פתאום פחת הלחץ של להמשיך לכתוב, להתקדם קדימה. הוא היה בשלב בו הוא צריך להיזכר בהגדרה ושום הגדרה לא קשורה לשום שאלה. הגדרה זו הגדרה לכן שחרור העט גרם לו להסתכל מעלה (ובכך להתנתק מהתרגיל), לשחזר נכון את ההגדרה ואז להמשיך לפתור את השאלה. באחד הפוסטים הבאים אסביר את חשיבות מבטי העיניים בפתרון תרגילים.

מסקנה

כאשר עלינו לבצע תהליך של התקדמות הדורש הפעלת לוגיקה ו/או הכנת משוואות/גרפים מקומה של העט ביד. כאשר עלינו לבצע תהליך של שליפה מהזיכרון, עדיף לפעמים לשחרר את העט (ואת הלחץ) להיזכר בשקט (לא להתסכל על הדף!) ואז לחזור לרצף של כתיבת הפתרון. לא תאמינו כמה זה יכול לעזור לסטודנט.

מעכשיו שימו גם אתם לב להרגלים של הסטודנטים שלכם שלא קשורים רק בעט או בעיניים. אשמח אם תכתבו לי מה גיליתם ומה הבנתם.